ראשי

מרוצי האופניים הגדולים בעולם

קריסטוף פעם שנייה וגארמין בלי כלום, יום מנוחה שני

'פועל'

קריסטוף כבר עם ניצחון שני. הנורווגי אלכסנדר קריסטוף של קטיושה מנצח בקטע 15 בנים, מקדים על הקו את האסלר של IAM וסאגאן.
כמעט כמעט. קבוצת בריחה שמנתה שני חברים (Jack Bauer (Garmin-Sharp) Martin Elmiger (IAM Cycling), יצאה לדרך מיד בהתחלה אך הייתה חסרה בסיכויים 'ריאליים' לשרוד, והיא אכן לא שרדה, אך כמעט שכן.

קטע מישורי, שטוח, תנאי מזג אוויר לא פשוטים (רוחות צד וגשם בחלקו השני של הקטע, 50 קמ מהסיום), כמו גם שכיחותם הפוחתת והולכת של קטעי מאיצים במרוץ, היו תנאי פתיחה 'בלתי מתאימים בעליל' לסיכויי השניים. באוור הניו-זילנדי ואלוף שוויצריה אלמינגר יצאו מיד עם השחרור, ופתחו פער 'סביר' שעלה עד לכדי ~ 9 דקות די מוקדם, אך צומצם ל- 2 דק' כשנשארו 66 קמ לסיום. השניים, והדבוקה בעקבותם, נכנסו לאזור סערת גשמים ורוחות צד 50 קמ לסיום אך לא נתפסו, והמשיכו והובילו, מחזיקים דקה בודדת כשעברו את קו חמשת הקמ' האחרונים, ורק 14 שנ' כשחצו את שער הלהבות האדום. אך הדבוקה השועטת לא התקדמה מספיק מהר, כפי הנראה עקב עייפות מצטברת מימי האלפים ואנרגיה שבוזבזה בחלקים המקדימים של הקטע עת התנהלו בגרעינה קרבות רוח, בוששה להופיע, ותפסה את באוור רק 10 מ' מהקו. כמעט כמעט. גארמין עדיין בלי כלום.


קריסטוף בעל מנוע רב נפח, מעדיף קטעים מסובכים שמקשים מתישים את יריביו על מאוץ ראש בראש מול הטהורים, קיבל את מבוקשו גם הפעם, כשרוב המאיצים לא הופיעו בזמן (נכון, גרייפל ורנשאו וקוקאר לא היו מאוד רחוקים, אך רחוקים כמזרח ממערב עד כמה שדברים אמורים ב'קרבה' במאוץ מסיים), משלמים את מחיר מאמץ מעבר ההרים בימים האחרונים, וכאמור, את מלחמות הרוח (והגשם) שקדמו למאוץ המסיים.

 

'è un gigante tra i nani' - 'ענק בין גמדים'

חולצה צהובה - יש תחרות או אין תחרות? אין, לא ממש. ניבלי רכש את החלק הארי מהיתרון שהוא מחזיק עתה בידיו מול יריביו (העכשוויים) כבר בסיום קטע 5, בארנבג - 2.11 דק' מול וולורדה שמדורג כעת שני - אך קטע 5, מלבד אותו זמן נרכש, ניקה מעל השטח את אחד מיריביו הפוטנציאליים הגדולים – פרום – וניבלי לא היה צריך לחכות עוד הרבה עד שהשטח נוקה גם מהיריב האחר, קונטאדור, שלא החזיק מעמד הרבה לאחר מכן ואמר יפה שלום בקטע 10, וכך ניבלי נשאר ללא מתחרים, אך מתוך הוצאת פרום/קונטאדור נשאר המרוץ ללא תחרות, התחרות המרכזית שלו - תחרות אישית זמן כללי - תחרות החולצה הצהובה - ונשאר יתום, יש יאמרו, ולא מבלי צדק, ללא עניין.

התחרות עדיין לא הסתיימה. נכון, הכללים הקבועים, הידועים (כפי שאכן פורסמו ברבים) של התחרות/מרוץ, מתנים קביעת דמות המנצח בסיום התחרות, והתחרות הרי טרם נסתיימה! - הסיום, הרשמי, בפאריס, הוא ביום ראשון הקרוב, ואנו, מה לעשות, נמצאים רק ביום שני, זה הקודם לו – חייבים לשמור על הכללים!.
כמה מועמדים? לא הרבה. התקוות, שבמאבק על החולצה הצהובה ישתתפו מספר רב של רוכבים, נתבדו. דווקא המהדורה הנוכחית הבטיחה רבות – פרום וקונטאדור וניבלי ביחד, שלושתם, ראש בראש – הרכב חלומי, שלושה ענקים, 'מוכחים', מעוטרים, בכושר (היחידי שתשובה ביחס לכושרו לא ניתנה טרם המרוץ היה דווקא ניבלי, אך לא הוטלה בספק ביחס לפרום וקונטאדור), מאבק ענקים שאולי ילך ממש עד הסוף - עד ליום שבת והקטע נגד השעון ומבלי שיוכרע באופן וודאי טרם לו, אך השתלשלות הנסיבות, למגינת לב, הוציאו מהמרוץ בטרם עת שניים מהשלושה, ומחקו כול אפשרות למפגש פסגה חלומי ותחרות שכזאת.

Nibali si merita di meglio. Certo, l’Italia non si merita Nibali.
'ניבלי ראוי לחולצה אך האיטלקים לא ראויים לניבלי'

חולצה צהובה - יש תחרות או אין תחרות? אין, לא ממש. ניבלי רכש את החלק הארי מהיתרון שהוא מחזיק עתה בידיו מול יריביו (העכשוויים) כבר בסיום קטע 5, בארנבג - 2.11 דק' מול וולורדה שמדורג כעת שני - אך קטע 5, מלבד אותו זמן נרכש, ניקה מעל השטח את אחד מיריביו הפוטנציאליים הגדולים – פרום – וניבלי לא היה צריך לחכות עוד הרבה עד שהשטח נוקה גם מהיריב האחר, קונטאדור, שלא החזיק מעמד הרבה לאחר מכן ואמר יפה שלום בקטע 10, וכך ניבלי נשאר ללא מתחרים, אך מתוך הוצאת פרום/קונטאדור נשאר המרוץ ללא תחרות, התחרות המרכזית שלו - תחרות אישית זמן כללי - תחרות החולצה הצהובה - ונשאר יתום, יש יאמרו, ולא מבלי צדק, ללא עניין.

לעג לרש. לראות פעם אחר פעם את ניבלי 'שם ת'קשית בפה', ללא מאמץ, בקלילות, ונעלם במעלה ההר, כנדמה לעיתים מתי שרק ירצה, משאיר טעם חמצמץ בפה. חמצמצות ממה שיש (אין מתחרים) אך גם ממה שאין: תחרות. מה לעשות אך זוהי עובדה ידועה: בכול זמן נתון אין, ומעולם לא היו, יותר משניים, מקסימום שלושה, מתחרים בעלי מסוגלות לנהל מאבק ברמות הגבוהות בתחרות מסוג מרוץ קטעים ארוך, אך בכדי שמצב עניינים שכזה יתקיים אף חייבים להתמלא מספר תנאים מקדימים – כושר תחרות 'מתאים' (גבוה), התקדמות במרוץ ללא פציעות, וגם תוואי מסלול 'מתאים', שנקבע בכלל על ידי המארגנים.

חולצה ירוקה - יש תחרות או אין תחרות? אין, לא ממש. תחרות החולצה הירוקה הסתיים כבר מזמן, ובעצם כלל מעולם לא ממש החל, והמנצח, סאגאן (נכון, גם כאן – 'תחרות לא מוכרעת עד לפני שהסתיימה'), שהיה גם המועמד המוביל לזכייה בה עוד טרם יצא הטור לדרכו, לא הועמד נצחונו בספק בשום שלב של המרוץ והוא הוביל בתחרות מהיום הראשון ומחזיק בפער עצום מול יריביו, וכול זאת למרות העובדה שבתחרות, שנקראת גם תחרות המאיץ המצטיין, לא מצליח מובילה לנצח עד כה באף אחד מהמאוצים. סאגאן הססגוני, בשבילו צריך להמציא עוד מספר תחרויות נוספות אחרות – שילבש הסלובני מספר חולצות בו-זמנית ויחליפן מדי פעם, על דעת עצמו, מתי שרק יתחשק לו.

חולצה מנוקדת - יש תחרות או אין תחרות? יש!
פוריטו רודריגז עשוי למצוא את מייקה יריב עקשן וראוי! (מייקה כבר מימש עם הניצחון בקטע 14) ולהישאר ורק חצי תאוותו בידו (מה חצי, כלום).

 

חולצה לבנה - יש תחרות או אין תחרות? יש!
התחרות עדיין לא הוכרעה, וההכרעה בפירנאים, ואולי אף ממש ביום התחרות האחרון, ביום שבת, בנגד השעון, שבו דווקא אין יתרון לאחד מהצרפתים מול האחר (אולי מסוים, לפינו).

סיכום - היתר לא מעניין. המרוץ הצרפתי מתמקד בתחרות אישית זמן כללי: החולצה הצהובה, כול יתר התחרויות הן תחרויות נלוות וחסרות טעם מספק באין מאבק רציני על החולצה (הצהובה). נכון, הצרפתים בשמיים, מה הפלא, יש סיכוי לאחד על הדוכן, אולי אפילו שניים, והאמת חייבת להיאמר שאף קשה להאמין שמישהו מאוהבי הענף איבד עניין עקב אותו החוסר בתחרות, אך תחרות 'אמיתית', 'ראויה', על הניצחון בתחרות אישית זמן מצטבר, אַין.

Nibali dimostra che stare in famiglia, andare a letto presto la sera, amare il proprio lavoro, inseguire grandi sogni è comunque uno stile di successo
'ערכי משפחה', עולה מוקדם על יצועו, מוסר עבודה גבוה

 

וידאו


וידאו