ראשי

מרוצי האופניים הגדולים בעולם

ניבלי מצטרף לרשימה המצומצמת, קיטל מנצח, וגם ווס

חזרה בזמן. הפיסיקה על מגוון משמעויותיה הפילוסופיות, מאז איינשטיין, הן לא מענייני הכותב (רק עד כמה שעניינים אלו קשורים בתחרויות אופניים), אך דווקא מרתק הוא העיסוק בפנטזיה - הצירוף של שניהם – פיסיקה שתאפשר מהירות גבוהה ממהירות האור, וכך חזרה בזמן (אם עדיין יעמדו לה אז אותן 'דעות'), בצירוף משחק פנטזיה, כזה שיאפשר על ידי שימוש החזרה להטיל שוב פנימה את כריס פרום ואלברטו קונטאדור (ומבלי לשנות את התוצאות הסופיות!) – והרי מי לא היה רוצה לדעת 'מה היה קורה אילו'?.

מה היה קורה אילו. האם היה דבר משתנה בתוצאות המרוץ אילולא הודחו אלו השניים, האנגלי והספרדי, בתחילת המרוץ? התשובה היא כן. אך התשובה הינה לא כה חד משמעית באם השאלה ממוקדת יותר: האם ניבלי לא היה מנצח אילולא מעדו? כאן התשובה היא דווקא לא (אך ה'לא' לעומת זאת נתון בפרשנות תחבירית - כן מנצח או לא).
ניבלי בהחלט מנצח ראוי, בכול פרמטר ומבלי כול תנאים, והשאלה 'מה היה קורה אילו' לא עושה איתו צדק. לכאורה הרי אותה שאלה 'מה היה קורה אילו' היתה צריכה להישאל גם אם היה ניבלי נופל ופורש - האם פרום (או קונטאדור) לא היה מנצח אילולא מעד ניבלי? גם אז התשובה הייתה דומה – לא (ועם אותה פרשנות).

ניבלי נשאר עם הגמדים. אך לתשובה לשאלה - 'מה היה קורה אילו' - יש עוד צדדים, ולא רק 'כן' או 'לא', וזאת כפי שאמנם אין לדעת בוודאות 'מה באמת היה קורה אילו' אפשר בהחלט להניח, בוודאות די גבוהה, שפרום וקונטאדור היו נותנים לניבלי מאבק. ניבלי אין ספק שהיה נאלץ לעבוד, ולעבוד קשה, בכדי לזכות בטור בנוכחות שני אלו, גם בהרים וגם נגד השעון. לפרום יש יתרון גדול מול ניבלי נגד השעון, ואין כול וודאות אם לניבלי כול יתרון מול קונטאדור בהרים (נו טוב, נניח שנגד השעון קונטאדור והוא שווים).

איש עדין. ניבלי איש עדין, וכך ימנע ממה שפרום בחר שלא להימנע ממנו (והרשה לעצמו לספר ולהטיח עלבונות בוויגנס, בספרו), וכך אולי רק בבוא הזמן, אולי אולי רק לאחר הפרישה, יסכים ניבלי לספר ת'אמת - עד כמה לא גבל נצחונו בטור במאמץ גדול מדי מצידו - 'קלי קלות' בוודאי יאמר - 'פשוט לא הייתה תחרות, לא היה מול מי להתחרות... אני אשם שקונטאדור ופרום פרשו? וקווינטאנה לא הגיע...'. והוא הרי צודק.

נעים הליכות. עד כמה שניבלי מתחרה קשוח, כפי שנוכחנו לראות היטב (ולא בפעם הראשונה), כך התגלה הוא כאיש נעים הליכות, עדין, ביישן, רגשן וצנוע. ניבלי שמר כול העת על יחסים נעימים, כמעט בלתי פורמליים, במגעיו הציבוריים - חייכן, סבלני, נענה לראיונות שבהם היה מחויב ולשאלות שנשאל ברצון (גם על הפחות נעימות (סמים סמים) ענה באופן ישיר, מבלי לשחרר לאוויר את רצף המשפטים המוכר והשגור ומבלי לפלפל בעיניו ולחפש לעצמו עוד חמצן). אך גם התנהגותו על הכביש הייתה מכובדת, ונדמה שהוא איש מוערך בדבוקה, ולא רק עקב יכולותיו המקצועיות הגבוהות.

איך נחזיק מעמד. 'שנה הבאה? בוודאי, למה לא? זה צריך להיות מעניין אם נתחרה ראש בראש ארבעתנו, בטח שאחזור, אני לא פחות טוב מאף אחד אחר'. ניבלי רושם עצמו בספרי ההיסטוריה, והוא מצטרף לרשימה המצומצמת של עוד חמישה רוכבים שניצחו בכול שלושת סיבובי הארצות הגדולים – מרקס, קונטאדור, הינו, אנקטיל וג'ימונדי.

קיטל פעם רביעית. מרסל קיטל מנצח את נצחונו הרביעי במרוץ, ומקדים במאוץ ראש בראש את קריסטוף ונברדאוסקס.
הקטע המסיים עם הרכיבה המסורתית המתגלגלת מלאת הטקסים עד פאריס, מאפשרת לכולם לנוח טוב טוב, וכך המרחק הנשאר לתחרות הוא בעבור הדבוקה המקצוענית הבכירה קצרצר ובטל, חסר משמעות (עד כמה שדברים אמורים במרחק). קיטל שנראה מותש בימים האחרונים, ולא הצליח להתאושש מספיק בכדי להיות בתמונה בקטע הקודם, לא היה צריך להרבה יותר מזה, והוא סגר עניין על הקו, מקדים את קריסטוף, כמו שמאיצים גדולים עושים.
עם קיטל זה קשה – אם תצא מוקדם הוא פשוט ישב על הגלגל ויחכה, ואם תצא מאוחר, קרוב לקו, הוא בכול מקרה יותר מהיר ככול שמתקרב הקו. מה שנשאר לכול היתר הוא לחפש יתרונות יחסיים - טיפוס מקדים, קרוב לקו – לגרמני בהחלט קשה לטפס - קושי בתוואי הנתיבי המוביל לקו - משהו – קשה, ממש קשה עם קיטל.

LA COURSE

ווס לפני כול השאר. במרוץ המקביל לנשים, LA COURSE, ניצחה מריאן ווס במאוץ אל הקו, נהנית מעבודה מועילה שעשתה בעבורה עוזרתה הנאמנה, אלופת צרפת, פאולין פראן פרבו, שיצאה פעם אחר פעם קדימה ואילצה את יתר קבוצות בעלות היומרה לרדוף מאפשרת כך לווס לשבת ולהמתין, במחסה, ולחשוף עצמה ברגע המתאים, וווס מצליחה להסתדר הרבה פעמים עם פחות מכך.

מרוץ חביב. המרוץ הנשי היה יותר קריטריום חביב מאשר מרוץ אופניים אמיתי, ויש רק לקוות שאכן ייתן רוח גבית שהענף כה משווע לה מזה זמן. מרוצי נשים אין בהם פחות מאלו של הגברים, כאן וכאן הכול עניין של כסף ואפשרות כיסוי וסיקור, שגם היא פועל יוצא שלו (השימוש בטלווזיות הזעירות שהובטח לא קויים). רמה לא חסרה לנשים, והן יודעות גם לרכוב וגם מה זה מרוץ אופניים לא פחות מהגברים, כך שכול מה שחסר זו במה מתאימה. אולי כדאי בשלב הראשון, לשמחת כול הצדדים, לשלב חלק ממירוציהן באלו של הגברים, וכך לאפשר שימוש באמצעי השידור הקיימים כבר לשימוש מרוץ הגברים - מי שאוהב מרוצי אופניים ישמח לצפות באלה ובאלה, קל וחומר אם אלו יתרחשו באותו יום. ועוד דבר. ספק אם אותו חוסר הערכה מוכר מענפי ספורט אחרים, שבהם בדרך כלל מוערך הגברי בעיני הכלל והנשי בעיני הנשים בלבד, קיים גם במקרה ענף האופניים. רוב החובבים האדוקים רוכבים או רכבו בעבר, ויודעים היטב במה מדובר, ובשל כך יודעים להעריך היטב את אותו מאמץ וסבל נדרשים, יהיה הוא של נשים או של הגברים.